מכירים את זה שיש איזו מטלה שאתם צריכים לעשות ודוחים אותה במשך ימים, שבועות או חודשים? מעבירים אותה מיום ליום בתזכורות בטלפון, מידי פעם רושמים אותה שוב, מעבירים למקרר כדי שזה יהיה לכם מול העיניים אבל לא פשוט-ניגשים-לעשות-אותה. אם הזדהיתם עד כאן, כדאי שתמשיכו לקרוא.
לפעמים, פעולות, מטלות, משימות, דברים שאנחנו צריכים לבצע ודוחים שוב ושוב (ושוב), לפעמים אלה דברים קטנים ופשוטים שאפשר לסיים איתם בחמש דקות ולהוריד מעצמנו את העול הנורא הזה.
אז מה גורם לנו לדחות משימות ואיך, לעזאזל, אפשר להפסיק עם זה?
חשבו על משהו שאתם דוחים כבר זמן רב ומאוד מפריע לכם, עצרו שניה ותשאלו את עצמכם: למה אני דוחה את המשימה הזאת?
השאלה הזאת יכולה להעלות לכם מתת המודע אל המודע את הסיבה האמיתית וכך תוכלו להבין את עצמכם טוב יותר ולפעול בהתאם.
מניסיוני האישי, לרוב דחיינות נובעת מאחד מאלה:
- המשימה לא ברורה מספיק / חסר לכם ידע או מיומנות כדי לבצע אותה
- המשימה מפחידה אתכם – למשל להרים טלפון למישהו שאתם לא רגילים לשוחח איתו
- המשימה נראית גדולה ומאיימת
- חסר לכם משאב אחר, כגון כסף
דיבור פנימי
ברגע שתבינו מהי הסיבה שמונעת מכם לבצע אותה, תוכלו לתת לה מענה. אם המשימה לא ברורה מספיק, אולי למשל כתבתם אותה במילים כלליות כמו "לתקן את המקרר" ולא פירטתם את המשימה הפשוטה שהיא להתקשר לטכני. או אם חסר לכם מידע כלשהו באשר לביצוע המשימה, לפעמים בדיקה קצרה בגוגל, או בירור עם מכר או חבר יכולה לגשר על הפער במהירות.
אם המשימה מפחידה, כנראה שאין ברירה ובהנחה שהיא מספיק חשובה לכם, תצטרכו פשוט להחליט שאתם עושים את זה ועכשיו. סביר להניח שזה לא יוביל למותכם המיידי. אולי להפך. בכל מקרה מד"א תמיד זמינים 🙂
אם המשימה נראית גדולה ומאיימת, אפשר לפרק אותה למשימות קטנות. למשל: לכתוב קורות חיים, זה משהו שמצריך חשיבה ותכנון. לא צריך לעשות את זה בפעם אחת. אפשר לחלק לשלבים: הכישורים שאני רוצה להבליט במסמך, הניסיון התעסוקתי שלי, ההשכלה, הניסוח עצמו וכדומה.
גם אם שאלתם את עצמכם והתובנה שהגעתם אליה היא דווקא כמה המשימה היא מורכבת, קשה או ווטאבר – אז לכל הפחות השאלה הקטנה הזאת "למה אני דוחה את זה" והתשובה שתעלה, יקלו עליכם להבין את עצמכם למה אתם דוחים את המשימה, לשים אותה בצד בראש שקט, בלי כעס עצמי, ולהיות פחות מתוסכלים.
אני לדוגמא, טיפוס שאוהב להמציא רעיונות ורואה הזדמנויות בכל דבר שעובר לידי וכל מחשבה שעולה לי ובגלל שמדובר בכל כך הרבה כיווני פעולה אפשריים, אי אפשר לבצע הכל, אבל אני גם מתקשה לוותר על רעיונות ובמקום זה אני פשוט זורק אותם ברשימות האינסופיות בתזכורות בטלפון ואז אני כועס על עצמי שאני לא עושה כלום עם רוב הדברים. מצד שני, מידי פעם אני חושב על זה קצת, בוחן איזה רעיון ספציפי ואז מבין כמה השקעה הוא דורש ועד כמה הוא לא ישים עבורי ברגע זה. זה עוזר לי 'לסלוח' לעצמי על זה שאני לא מוציא אותו לפועל, ואני מבין שזה לא נובע מעצלנות.
ובכלל, הייתי רוצה לגעת קצת על הדרך בנושא הזה של לדבר עם עצמנו, של לבחון למה אנחנו מתנהגים בצורה מסוימת ולמה אנחנו עושים דברים מסוימים. או למה אנחנו מרגישים הרגשה מסוימת. להתרגל לשאול את עצמנו את השאלות האלה, שחודרות את המחסום אל תת המודע ועוזרות לנו להבין את עצמו באמת ולפעול בהתאם לתובנות.
מקווה שהועלתי. אשמח לקבל כל סוג של משוב במייל [email protected]